אודות ל. רון האברד

הוא עשה בדיוק את זה. מהמרחבים הפתוחים של המולדת שלו במונטנה עד לגבעות של סין, מהחוף הקפוא של אלסקה עד לג'ונגלים של איי דרום האוקיאנוס השקט, בין אם בעבודה עם גברים במסעות מחקר או בלימוד צוותים לא מנוסים של הצי לשרוד את החורבן של מלחמת עולם, ל. רון האברד באמת למד את מהותם של האדם והחיים.

כשהוא חמוש באינטלקט חריף, באנרגיה בלי גבול, בסקרנות חסרת גבולות ובגישה ייחודית לפילוסופיה ולמדע שהדגישה מעשיות ופרקטיות מעל כל דבר אחר, ל. רון האברד החל ללמוד את החיים ואת התעלומות שלהם בעודו עדיין בשנות העשרה לחייו.

כשהוא סייר בכל רחבי אסיה והאוקיאנוס השקט, הוא למד את החוכמה של פילוסופיות מהמזרח הרחוק אבל הבחין בסבל ובעוני הנפוצים. אם הייתה כזו חוכמה מעמיקה במזרח, אז למה כל זה, הוא שאל.

אחרי שובו לארצות הברית ב‑1929, ל. רון האברד החל ללמוד מתמטיקה והנדסה, כשהוא נרשם לאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. הוא היה חבר באחת הכיתות האמריקאיות הראשונות לפיזיקה גרעינית וערך את הניסויים הראשונים שלו שעסקו במיינד בזמן שהיה באוניברסיטה. הוא גילה שלמרות כל הקִדמה של המין האנושי במדעי הטבע, מעולם לא פותחה טכנולוגיה מעשית של המיינד והחיים. ה‑"טכנולוגיות" בתחום הנפש שכן היו קיימות, פסיכולוגיה ופסיכיאטריה, היו למעשה נושאים כוזבים וברבריים – לא מעשיים יותר מהשיטות של רופאי האלילים בג'ונגל.

ל. רון האברד יצא למצוא את העיקרון הבסיסי של הקיום – עיקרון שיוביל לאיחוד של ידע ושיסביר את המשמעות של הקיום עצמו – דבר שפילוסופים אחרים ניסו אבל מעולם לא מצאו.

כדי להצליח לבצע זאת, הוא החל ללמוד את האדם בהרבה מסגרות ותרבויות שונות. בקיץ 1932, עם עזיבתו את האוניברסיטה, הוא פתח בסדרה של משלחות מחקר. משלחת המחקר הראשונה לקחה אותו לאיים הקאריביים, שם הוא בחן את אנשי הכפר הפרימיטיביים של מרטיניק. כשהוא חזר לאיי הודו המערבית חודשים אחדים מאוחר יותר, הוא למד תרבויות של איים אחרים, כולל האיטי, והאמונות האזוטריות שלהם בוודו, ומאוחר יותר הוא בחן את אמונותיהם של אנשי הגבעות בפוארטו ריקו.

לאחר שובו לארצות הברית, ל. רון האברד החל לאשש את הבסיס לתיאוריה, וב‑1937, הוא ערך סדרת ניסויים ביולוגיים שהובילו לתגלית מהפכנית שבודדה את עיקרון הדינמיק של הקיום – המכנה המשותף של כל החיים – שרוד!

"... תגלית מהפכנית שבודדה את עיקרון הדינמיק של הקיום – המכנה המשותף של כל החיים – שרוד!"

כשהוא מצויד עכשיו בתגליות אלה, בשבועות הראשונים של 1938, ל. רון האברד כתב את ממצאיו בעבודה פילוסופית שנקראה "אקסקליבר". עם סיום כתב היד ההיסטורי הזה, הוא אִפשר לאחרים לעיין בעבודה. התגובה הייתה דרמתית, ומוציאים לאור רבים ביקשו אותו בלהיטות. אבל אפילו כאשר ההצעות הגיעו, הוא ידע שהוא לא יוכל לפרסם את הספר מאחר שהוא לא הכיל תרפיה מעשית. זה לא בא לרמוז שהתגליות ב‑"אקסקליבר" לא היו בשימוש מאוחר יותר, מאחר שכל היסודות בו פורסמו בספרים או בחומרים אחרים של ל. רון האברד.

רוב מחקרו מומן באמצעות הקריירה הספרותית המקצועית שלו בתור סופר סיפורת. הוא הפך לאחד הסופרים המבוקשים ביותר בעידן הזהב של כתיבת הרפתקאות עממיות ומדע בדיוני במהלך שנות ה‑30 וה‑40 של המאה ה‑20 – שנקטעה רק על‑ידי שירותו הפעיל בצי ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה. כשהוא נכה חלקית בסוף המלחמה, באביב 1945 הוא המשיך את עבודתו ברצינות בבית החולים של הצי אוק נול באוקלנד, קליפורניה, שם הוא החלים מפציעות.

בין 5,000 המטופלים מהצי ומחיל הנחתים שהיו באוק נול היו מאות שבויי מלחמה אמריקאים לשעבר ששוחררו ממחנות יפניים באיים בדרום האוקיאנוס השקט. הוא הבחין שהצוות הרפואי בבית החולים של הצי ניסה לעשות משהו עבור שבויי המלחמה לשעבר שהיו במצב גופני נורא בגלל רעב וגורמים אחרים.

בניסיון להקל לפחות על חלק מהסבל, ל. רון האברד יישם את מה שהוא למד ממחקריו. הוא הגיע לפריצות דרך נוספות ופיתח טכניקות, שאפשרו לא רק את החלמתו האישית מפציעה, אלא עזרו לחיילים אחרים להחלים.

במהלך השנים שלאחר מכן, הוא העביר אלפי שעות בקודיפיקציה של הטכנולוגיה המעשית הראשונה אי פעם של המיינד. הוא צבר בהתמדה רשומות על מחקרו, כהכנה לספר בנושא. כדי לאמת את התיאוריות שלו עוד יותר, הוא הקים משרד בהוליווד, קליפורניה, שם הוא היה יכול לעבוד עם אנשים מכל תחומי החיים. עד מהרה הוא היה מוצף במגוון רחב של אנשים שהיו להוטים לקבל את עזרתו.

לקראת סוף 1947, ל. רון האברד חיבר כתב יד שתיאר את תגליותיו על המיינד. הוא לא פורסם באותה עת, אלא הופץ בין חברים, שהעתיקו אותו והעבירו אותו הלאה לאחרים. (כתב היד הזה הוצא לאור באופן רשמי ב‑1951 והיום הוא נקרא 'Dianetics: התזה המקורית'.)

ב‑1948, הוא העביר כמה חודשים בעזרה למאושפזים שסבלו מהפרעות קשות בבית חולים לחולי נפש בסוואנה, ג'ורג'יה. "עבדתי עם כמה מהם", הוא נזכר, "ראיינתי אותם ועזרתי בתור מה שהם מכנים עוסק לא מקצועי, כלומר מתנדב. זה נתן לי תובנה על הבעיות החברתיות של אי‑שפיות ונתן לי נתונים נוספים למחקרים שלי". זה גם שיקם שפיות לעשרות מטופלים שלפני כן היו חסרי תקווה ופעם נוספת הוכיח שניתן היה ליישם את התגליות שלו על כולם, ולא משנה עד כמה גרוע היה מצבם.

כאשר הבשורה על המחקר שלו התפשטה, שטף מכתבים שהלך וגדל ביקש מידע נוסף וביקש שהוא יפרט יישומים נוספים של תגליותיו. כדי לענות על כל השאלות האלה הוא החליט לכתוב ולהוציא לאור טקסט מקיף בנושא – 'Dianetics: המדע המודרני של בריאות הנפש'. עם הפרסום של Dianetics ב‑9 במאי 1950, ספר עזר מלא על יישום הטכנולוגיה החדשה שלו היה זמין לראשונה באופן נרחב. עניין הציבור התפשט כמו אש בשדה קוצים והספר זינק לראש רשימת רבי‑המכר של הניו יורק טיימס, ואז נשאר שם שבוע אחרי שבוע.

בעקבות הפרסום של רב‑המכר הפנומנאלי הזה, זמנו של ל. רון האברד הפך להיות פחות ופחות שלו משום שהוא התבקש לתת הדגמות ולספק מידע נוסף על Dianetics. הוא התחיל במחקר נוסף, כשהוא דואג לעדכן את הציבור על פריצות הדרך האחרונות שלו באמצעות הרצאות ושטף של בולטינים (פרסומים טכניים), מגזינים וספרים שפורסמו.

לקראת סוף 1950, ולמרות דרישה הולכת וגוברת מעשרות אלפי קוראים של Dianetics שהוא יקדיש להם יותר ויותר מזמנו, הוא הגביר את מחקרו על הזהות האמיתית של "אנרגיית החיים", שב‑Dianetics הוא קרא לה "מרכז המודעות", או ה‑"אני".

"התגלית הבסיסית של Dianetics הייתה המבנה המדויק של המיינד האנושי", הוא כתב. "הכוח האברטיבי של אנגרמות התגלה. נהלים פותחו כדי למחוק אותן. כמות התועלת שניתן להשיג מהטיפול בחצי תריסר אנגרמות עלתה על כל דבר שהאדם היה מסוגל אי פעם לעשות עבור מישהו בהיסטוריה של המין האנושי.

התגלית של מה היה הדבר שהמיינד כיסה הייתה התגלית של Scientology.

הוא כיסה תטן. תטן הוא האדם עצמו – לא גופו או שמו, העולם הפיזיקלי, המיינד שלו או כל דבר אחר; זה שמודע להיותו מודע; הזהות שהיא האינדיבידואל. התטן מוכר לכולם בצורה הטובה ביותר בתור אתה".

התגליות האלה יצרו את הבסיס לפילוסופיה הדתית היישומית של Scientology, חקר הנפש ביחס לעצמה, לעולמות ולחיים אחרים. דרך יישום הטכנולוגיה של Scientology, ניתן להביא לשינויים רצויים במצבים של החיים. היא משלבת בתוכה את Dianetics, ענף בסיסי וחיוני של Scientology, וכוללת טכניקות שמעלות יכולת אישית ומודעות לגבהים שאיש מעולם לא חשב שניתן להשיגם.

זו הייתה מטרתו של ל. רון האברד כל חייו להשלים את מחקרו על חידת האדם ולפתח טכנולוגיה שתעלה אותו לרמות גבוהות יותר של הבנה, יכולת וחופש – שאיפה שהוא השיג במלואה בפיתוח של Dianetics ו‑Scientology. ל. רון האברד תמיד חשב שזה לא מספיק שהוא לבדו יפיק תועלת מהתוצאות של מחקרו. הוא הקפיד מאוד לתעד כל פרט בתגליותיו כדי שאחרים יוכלו לחלוק את העושר של ידע וחוכמה כדי לשפר את חייהם.

"אני אוהב לעזור לאחרים", הוא אמר, "ורואה בכך את הנאתי הגדולה ביותר בחיים לראות אדם משחרר את עצמו מן הצללים המקדירים את ימיו.

הצללים האלה נראים לו כל כך סבוכים והם כל כך מעיקים עליו שכאשר הוא מגלה שהם אכן צללים ושהוא יכול לראות מבעדם, לעבור דרכם ולעמוד שוב באור השמש, הוא מאושר מאוד. ואני חושב שאני מאושר בדיוק כמוהו".

עבודותיו בנושא האדם, המיינד והנפש לבדן כוללות עשרות מיליוני מילים שפורסמו ותועדו בהמוני ספרים, כתבי יד ויותר מ‑3,000 הרצאות מוקלטות ותדרוכים.

היום, לומדים ומיישמים את עבודותיו מדי יום ביומו ביותר מאלף סנטרים של Dianetics, ארגונים ומרכזים של Scientology ברחבי העולם.

ל. רון האברד עזב את גופו ב‑24 בינואר 1986. המורשת שלו היא המחקר והקודיפיקציה המלאים של הטכנולוגיה של Dianetics ו‑Scientology. העדויות הגדולות ביותר לחזונו של ל. רון האברד הן התוצאות המופלאות של הטכנולוגיה שלו ומיליוני החברים ברחבי העולם שנושאים את המורשת שלו קדימה אל המאה ה‑21. שניהם הולכים וגדלים במספר עם כל יום שחולף.